יש אנשים שעושים "הכל נכון": יוצאים לדייטים, פתוחים להכיר, אומרים בכל הזדמנות שהם רוצים זוגיות. ובכל זאת, שנה אחרי שנה, הקשר לא מגיע. או שהוא מגיע ונגמר. ובלב יש תחושה מוכרת: אני רוצה, אבל משהו בפנים עוצר אותי.
התחושה הזאת לא מקרית. ברוב המקרים יש מאחוריה חסם פנימי - אמונה, פחד או "כלל" שנכתב מזמן, ועכשיו פועל בשקט ומנהל את הבחירות שלנו בלי שנשים לב.
הרצון לזוגיות נמצא בראש. החסם נמצא במקום עמוק יותר - ובדרך כלל הוא זה שמחליט.
מה זה חסם פנימי?
חסם פנימי הוא מחשבה או רגש שנוצרו כדי לשמור עלינו. למשל, מי שראה בבית זוגיות קשה, יכול להסיק בלי לשים לב ש"זוגיות זה כאב". מי שנפגע בקשר קודם, יכול להחליט ש"עדיף לא להתאהב יותר מדי". בזמנו ההחלטות האלה היו הגיוניות, והן באמת עזרו לשרוד.
הבעיה היא שהן לא מתעדכנות לבד. שנים אחר כך, אותו כלל ממשיך לפעול, גם כשכבר אין ממה להתגונן. ואז אנחנו רוצים זוגיות בכל הלב, ובאותו זמן עושים בדיוק את מה שמרחיק אותה.
איך זה נראה בפועל?
חסם פנימי כמעט אף פעם לא נשמע כמו "אני מפחד מזוגיות". הוא מתחפש. הנה כמה מהצורות הנפוצות:
- "אין אף אחד מתאים" - כמעט כל מי שפוגשים נפסל מהר, ותמיד יש סיבה טובה.
- משיכה למי שלא זמין - דווקא מי שרחוק, עסוק או לא מחויב מעורר הכי הרבה עניין.
- נסיגה ברגע שזה מתחיל לעבוד - הקשר מתקדם יפה, ופתאום עולים ספקות, עייפות או "משהו לא מרגיש נכון".
- "עכשיו זה לא הזמן" - קודם הקריירה, קודם הדירה, קודם לרדת במשקל. הזמן הנכון לא מגיע אף פעם.
- אותו סוף, שוב ושוב - קשרים שונים, אנשים שונים, ובכל זאת אותו תסריט בדיוק.
אם זיהית את עצמך באחד מהם, זה לא אומר שמשהו לא בסדר איתך. זה אומר שיש כלל פנימי ששווה להכיר.
למה כוח רצון לא מספיק
הרבה אנשים מנסים לפתור את זה בעוד מאמץ: עוד אפליקציה, עוד דייט, "הפעם אני לא אפסול מהר". זה כמעט אף פעם לא מחזיק. הסיבה פשוטה: החסם לא נמצא בהתנהגות, הוא נמצא באמונה שמאחוריה. כל עוד האמונה במקומה, ההתנהגות תחזור.
לכן השינוי האמיתי מתחיל לא בשאלה "מה אני עושה לא נכון בדייטים", אלא בשאלה "מה אני מאמין/ה על זוגיות, ועל עצמי בתוכה".
תרגיל: למצוא את המשפט שעוצר אותך
קחו דף ועט ותנו לעצמכם עשר דקות שקטות.
- השלימו את המשפט במהירות, בלי לחשוב יותר מדי, חמש פעמים ברצף: "זוגיות זה..."
- עכשיו השלימו חמש פעמים: "אם אכנס לקשר רציני, אני חושש/ת ש..."
- עברו על התשובות וסמנו את המשפט שהכי "דוקר" - זה שהכי לא נעים לקרוא.
- שאלו את עצמכם: מתי בפעם הראשונה האמנתי לזה? ומה זה עוזר לי למנוע היום?
המשפט שסימנתם הוא כנראה לא כל התמונה, אבל הוא נקודת פתיחה מצוינת. ברגע שרואים את החסם, הוא כבר מפסיק לנהל אותנו בחושך. כדי לבחון אותו לעומק, אפשר להיעזר גם בארבע השאלות של ביירון קייטי.
לראות את החסם זה חצי מהדרך. החצי השני הוא להחליט מה עושים איתו.